קריסתה הפתאומית של מעצמה אדירה שולחת גלי הדף לכל עבר, ומותירה את בנות בריתה וחסותה בחוסר אונים מוחלט. דרך המשל הציורי של ארז לבנון עצום שנגדע וקורס אל התהום, מתוארת מפלתו המוחלטת של מלך אשור, וההשפעה ההרסנית של נפילה זו על כלל העמים והמלכים שחסו בצילו.
בְּי֨וֹם רִדְתּ֤וֹ שְׁא֙וֹלָה֙ מתאר את הרגע שבו השפיל ה׳ את מלך אשור והוריד אותו אל בור הקבר, אירוע המסמל את חורבנה המוחלט של האימפריה [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
עם נפילתו, מתהפך מקור חיותו: הֶאֱבַ֜לְתִּי כִּסֵּ֤תִי עָלָיו֙ אֶת־תְּה֔וֹם. התהום והמים הרבים, שסימלו את השפע האלוהי שגידל ורומם את אשור בעבר, הופכים כעת למקור של חורבן ואבל [רד"ק, אברבנאל]. קיימת מחלוקת לגבי ציור הדברים בחלק זה; הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהתהום עצמה מואנשת ומתאבלת על קריסת הארז, כביכול מכסה את פניה בשק של אבלות ואינה יוצאת עוד להשקות את העצים [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם]. לעומת זאת, יש המפרשים כי התהום אינה לובשת שק, אלא שה׳ השתמש בתהום כדי לכסות ולהטביע את הארז הנופל, ובכך החליט והכרית לחלוטין את כל עוזריו [אברבנאל, רש"י].
כתוצאה מכך, וָֽאֶמְנַע֙ נַהֲרוֹתֶ֔יהָ וַיִּכָּלְא֖וּ מַ֣יִם רַבִּ֑ים. ה׳ מונע את המשך זרימת השפע, שכן אין בו עוד צורך [מצודת דוד, אברבנאל]. השימוש בפועל וַיִּכָּלְא֖וּ, שמשמעותו מאסר ועצירה, מלמד כי המים נעצרו בכוח ובניגוד לטבעם הרגיל לזרום, ונכלאו במקומם בתוך התהום [מלבי"ם, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
השפעת הנפילה ניכרת מיד בסביבה: וָאַקְדִּ֤ר עָלָיו֙ לְבָנ֔וֹן. מכיוון שמלך אשור נמשל לארז בלבנון, הרי שעם נפילתו כל יער הלבנון קודר ומשחיר [רד"ק, רש"י, מצודת ציון]. קדרות זו מתפרשת כהשחרה פיזית של העצים מרוב חום ויובש בהעדר מים [מלבי"ם], או כביטוי ציורי לדיכאון ואבל כבד על מפלתו של הארז [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפסוק נחתם בתיאור מצבם של הנסמכים על האימפריה: וְכׇל־עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה עָלָ֥יו עֻלְפֶּֽה. עצי השדה מסמלים את השרים, הגיבורים והמלכים שהיו חוסים בצל אשור וניזונו מהשפע שלה [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. המילה עֻלְפֶּֽה מתארת מצב של חולשה קיצונית, אובדן חושים והתעלפות [מצודת ציון, רד"ק]. אותם עמים "מתעלפים" וקורסים, אם בשל התייבשותם הפיזית ופסיקת לחלוחיתם לאחר שנותקו ממקור המים [רש"י, מלבי"ם], ואם מתוך חרדה עצומה, פחד ובהלה שאחזו בהם כששמעו על גורלו המר של מנהיגם העוצמתי [אברבנאל, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. כל שרשרת הפורענויות הזו מודגשת כפעולה ישירה מאת ה׳, המדגים את שליטתו המוחלטת בגורל העמים [רד"ק].