נבואה זו סוגרת מעגל וחוזרת לפנות ישירות אל פרעה, לאחר שתיארה בהרחבה את מפלתה הדרמטית של האימפריה האשורית. המסר המרכזי הוא שגורלה הטראגי של הממלכה האדירה ביותר מן העבר, הוא גם הגורל הממתין למצרים ושליטה.
הנביא פונה אל פרעה ושואל אֶל מִי דָמִיתָ כָּכָה בְּכָבוֹד וּבְגֹדֶל בַּעֲצֵי עֵדֶן. המילה כָּכָה מתפרשת כ"כמו כן", כלומר באותו האופן [מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי הביטוי "עצי עדן" משמש כמשל למלכים חזקים מן העבר שכבר מתו. הנביא שואל את פרעה למי מאותם מלכים אדירים הוא מדמה את עצמו בגדולתו, והתשובה המרומזת היא למלך אשור, שהיה הגדול מכולם. המסר הוא ברור: אם פרעה מתגאה ומשווה את עצמו לאשור בכבוד ובגודל, הרי שהוא ידמה לו גם בנפילתו המוחלטת [רש"י, רד"ק, מלבי"ם ומצודת דוד]. גישה נוספת מציינת כי האזכור הכפול של כבוד וגודל בא להדגיש שאשור ניצל בעבר משתי גזירות היסטוריות, עונש דור הפלגה ונבואת יונה, אך לבסוף נפל. על אחת כמה וכמה שפרעה לא יצליח להינצל מהפורענות שנגזרה עליו [חומת אנך].
מכאן עובר הפסוק לתאר את העונש עצמו: וְהוּרַדְתָּ אֶת עֲצֵי עֵדֶן אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּית. כשם שאותם מלכים אדירים ירדו אל הקבר, כך גם פרעה יורד יחד עמם אל השאול, המזוהה עם הגיהינום [רש"י, מצודת דוד ורד"ק].
שם, בעולם התחתון, בְּתוֹךְ עֲרֵלִים תִּשְׁכַּב אֶת חַלְלֵי חֶרֶב. פרעה עתיד לשכב בקבר בין אנשים בזויים וחללי מלחמה. המונח "ערלים" בפסוק זה אינו מתייחס רק למצב פיזי, אלא מתפרש כערלי לב, כלומר אנשים רשעים [רד"ק, מצודת דוד וביאור שטיינזלץ].
הפסוק נחתם בקביעה הוּא פַרְעֹה וְכָל הֲמוֹנֹה. כאשר פרעה ירד לשאול עם ההמון הרב שלו, כל שוכני הקבר יכירו אותו ויצביעו עליו באמרם שזהו פרעה [מלבי"ם ומצודת דוד]. אף על פי שבשלב זה הנביא עובר לדבר בגוף שלישי, הפנייה עדיין מכוונת ישירות אל פרעה, שכן מעברים מסוג זה בין נוכח לנסתר הם תופעה סגנונית מוכרת ושכיחה במקרא [רד"ק].