דימוי עץ הארז האדיר, הצומח לממדים עצומים בזכות מקורות מים בלתי נדלים, משמש משל לעוצמתה חסרת התקדים של אימפריית אשור ושל העומד בראשה, סנחריב. דרך תיאור מערכת ההשקיה של העץ, נחשפים פערי הכוחות והעושר בין מלך אשור לבין שאר אומות העולם.
מַיִם גִּדְּלוּהוּ תְּהוֹם רֹמְמָתְהוּ מוסבר כהשפעה כפולה: שפע המים היורד ממעל ומי המעמקים העולים מתחת, הם שהגביהו והרימו את הארז. המים הרבים והתהום העמוקה שמימיה אינם פוסקים, מסמלים את הטובה, העושר וההצלחה העצומה וחסרת ההפסקה שזכתה לה מלכות אשור [רד"ק, מלבי"ם]. על פי מדרשי האגדה, זכותה של אשור להגיע לגדולה כה רבה נבעה ממעשים היסטוריים: דעה אחת מסבירה כי אשור פרש מעצת דור הפלגה ולא השתתף במרד של מגדל בבל, ולכן נשאר בגדולתו. דעה נוספת, הקושרת את הדברים לאזכור ה"תהום", מציעה שהגדולה באה בזכות העובדה שאנשי נינוה שמעו לקולו של יונה הנביא (שירד אל התהום) ושבו מחמס כפיהם [רש"י, רד"ק].
אֶת־נַהֲרֹתֶיהָ הֹלֵךְ סְבִיבוֹת מַטָּעָהּ מלמד כי התהום הוליכה את השטף העצום של נהרותיה סביב אזור הנטיעה של הארז בלבד. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהדבר מסמל את השפע העצום שהגיע ישירות ובראשונה למלך אשור, אשר שיעבד תחתיו עמים ומלכים רבים ושלט על מדינות נרחבות.
לעומת זאת, וְאֶת־תְּעָלֹתֶיהָ שִׁלְחָה אֶל כׇּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה. בעוד שהארז זכה לנהרות שלמים, אל שאר העצים נשלחו רק תְּעָלֹתֶיהָ, כלומר פלגי מים קטנים ואמות מים צרות [מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם]. הפרשנים מסכימים כי זהו משל לשאר אומות העולם ולמלכים האחרים המיוצגים כ"עצי השדה". עמים אלו ניזונו רק מתמצית השפע וממעט הטובה שנותרה, כך שהצלחתם ועושרם נחשבו לאפסיים לעומת השפעתו האדירה של מלך אשור [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק].