נבואה זו מציבה את האימפריה האשורית האדירה, שכבר ירדה מגדולתה, כסמל מובהק לעוצמה היסטורית ולשליטה. הנביא משתמש בדימוי של העץ החזק, הגבוה והמרשים ביותר בטבע, כדי להמחיש את מעמדה הרם של אשור ביחס לשאר האומות, וכאזהרה מהדהדת למנהיגים אחרים הסומכים על כוחם.
הפרשנים מסכימים כי המילים הִנֵּה אַשּׁוּר מכוונות לאימפריה הגדולה שקדמה לתקופת הנביא, אשר ה' כבר הפיל [רש"י]. אשור מוצגת כמודל להשוואה, שכן היא הייתה גדולה וחזקה אף יותר מן המלך שאליו מופנית הנבואה כעת [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. גדולה זו מומחשת באמצעות הדימוי לאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן, המסמל את המובחר והגבוה שבעצי האזור, כשם שאשור הייתה המובחרת שבמלכויות.
יופיו ועוצמתו של העץ באים לידי ביטוי בכך שהוא יְפֵה עָנָף, כלומר בעל ענפים מפוארים, וְחֹרֶשׁ מֵצַל. ביחס לביטוי זה, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שמדובר בענפים מסותבכים וצפופים היוצרים צל גדול וכבד. עם זאת, יש המדייקים כי הארז העצום היה כה גדול, עד שנדמה היה ליער קטן העושה צל בפני עצמו [ביאור שטיינזלץ], יער שבו העצים כה קרובים וסבוכים עד שהם מסתירים לחלוטין את הנמצאים בתוכם [מלבי"ם]. מנגד, יש המסבירים כי המילה חורש מכוונת פשוט לענף סבוך כשלעצמו [רד"ק, מצודת ציון].
העץ מתנשא לגְבַהּ קוֹמָה, כאשר וּבֵין עֲבֹתִים הָיְתָה צַמַּרְתּוֹ. המילה עֲבֹתִים מתארת ענפים עבים, רעננים וקלועים זה בזה, המעניקים לאילן את פארו [מצודת דוד, רש"י], ויש המפרשים מילה זו כעננים שאליהם מגיעה הצמרת הגבוהה [ביאור שטיינזלץ]. הצַמַּרְתּוֹ היא הסעיף העליון ביותר של האילן, העולה מעלה מעלה.
לצד התיאור הפיזי, הפרשנים חושפים רובד סמלי והיסטורי עמוק. התיאור של הצמרת המתנשאת מעל הענפים הסבוכים הוא משל למלכי האומות שאשור התנשאה מעליהם [רד"ק]. על פי מדרש האגדה, אשור זכתה לגדולה עצומה זו בזכות עמידתה המוסרית בדור הפלגה; כאשר כל בני האדם התאגדו כקליעה אחת סבוכה כדי למרוד בה', אשור נמנעה מלהצטרף לעצתם. משום כך, צמרתה נותרה בולטת לעצמה ולא נשתלשלה מטה עם שאר המורדים [רד"ק, חומת אנך]. בנוסף, גדולה זו הוענקה לאשור בזכות אנשי נינוה ששמעו לקולו של הנביא יונה ושבו מחטאיהם ומן החמס אשר בכפיהם [חומת אנך].