נבואה זו ניתנת ליחזקאל כחודשיים בלבד לאחר הנבואה הקודמת, והיא מופנית כלפי פרעה מלך מצרים. מטרתה להזהיר את פרעה מפני גאוותו ולהתריע על נפילתו הקרבה, תוך שימוש במשל המשווה אותו לאימפריה האשורית האדירה שקרסה על אף גדולתה [אברבנאל].
התאריך המדויק שבו מתקבלת הנבואה, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מבוסס על מניין השנים הרווח בספר יחזקאל – השנה האחת עשרה לגלות המלך יהויכין ולתחילת מלכותו של צדקיהו. ציון זמן זה הוא בעל משמעות היסטורית דרמטית, שכן זוהי שנת חורבן ירושלים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המועד הספציפי בשנה זו מצוין במילה בַּשְּׁלִישִִׁי, כלומר בחודש השלישי בלוח השנה, הלא הוא חודש סיוון [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].