יחזקאל, פרק ל״א, פסוק י״ז

מפלת אשור, המדומה לעץ ארז עצום שקרס, משכה מטה את העמים והמלכים שנסמכו עליה, וגַּם־הֵם אִתּוֹ יָרְדוּ שְׁאוֹלָה אֶל־חַלְלֵי־חָרֶב כאשר מצאו את מותם יחד עם מלך אשור ממכת מלאך ה'. ירידה משותפת זו לשאול מעניקה נחמה למלכים שכבר מתו, הרואים כי גם השליט האדיר הפך פגיע וחלש כמותם. וּזְרֹעוֹ, כלומר עוזריו ואנשי חילו ששימשו ככוחו הצבאי, הם אלו שיָשְׁבוּ בְצִלּוֹ וחיפשו אצלו הגנה בְּתוֹךְ גּוֹיִם. אך במקום לזכות בביטחון, הם איבדו את עוצמתם והתפזרו לכל עבר, בנבואה שנועדה להזהיר את פרעה מלך מצרים כי הוא עלול לחלוק גורל דומה.