יחזקאל, פרק מ״ב, פסוק ג׳

יצא לכם פעם להסתכל על בניין גבוה ולתהות איך הבנאים מוודאים שהוא יישאר יציב וחזק? בבית המקדש היו חדרים מיוחדים שנקראו לשכות, והן נבנו בצורה חכמה ומדויקת. מצד אחד, הלשכות היו נֶגֶד הָעֶשְׂרִים אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַפְּנִימִי, כלומר הן עמדו מול שטח פתוח ברוחב של עשרים אמה שהפריד בינן לבין המקדש עצמו. מהצד השני, הן היו וְנֶגֶד רִצְפָה אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, כך שהצד החיצוני שלהן פנה אל עבר רצפת האבנים של החצר החיצונית. המבנה של הלשכות האלה היה מרשים מאוד והן היו בנויות בַּשְּׁלִשִׁים, כלומר לגובה של שלוש קומות, אחת על גבי השנייה. בגלל שהבניין היה כל כך גבוה, היה צריך לחזק אותו היטב. לכן, בנו שם אַתִּיק אֶל־פְּנֵי־אַתִּיק. המילה אַתִּיק מתארת עמוד תמיכה מרובע, שרחב למטה והולך ונהיה צר כלפי מעלה. העמודים החזקים האלו הוצבו ממש זה מול זה, גם מבפנים וגם מבחוץ, כדי להחזיק את המבנה הגבוה בצורה הבטוחה ביותר.