יחזקאל, פרק מ״ב, פסוק י״ד

תארו לעצמכם שיש לכם בגדים מיוחדים ויקרים מאוד שנועדו רק לתפקיד אחד וחשוב, ולא הייתם רוצים שהם יבואו במגע עם דברים רגילים בחוץ. בבית המקדש יש אזורים קדושים מאוד שבהם עובדים הכהנים, ויש אזורים שבהם נמצא כל העם. כשהכהנים מסיימים את העבודה שלהם, בְּבֹאָם הַכֹּהֲנִים אל חדרים מיוחדים שנקראים לשכות ומשמשים כמו תחנת מעבר, יש להם כלל ברור. ה' מצווה עליהם וְלֹא יֵצְאוּ מֵהַקֹּדֶשׁ, כלומר אסור להם לצאת מהאזור הפנימי והקדוש אל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, שזהו המקום שבו נמצאים שאר האנשים, כשהם עדיין לבושים בבגדי הכהונה. במקום לצאת מיד, נאמר להם וְשָׁם יַנִּיחוּ בִגְדֵיהֶם אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָהֶן. הם חייבים להשאיר בחדרים האלה את הבגדים שבהם עבדו. הסיבה לכך היא כִּי קֹדֶשׁ הֵנָּה. בגדי הכהונה כל כך קדושים וטהורים, שאסור להם לגעת בבגדים הרגילים של העם. לכן, לפני שהם יוצאים, הם מקיימים את ההוראה וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים ולובשים בגדים רגילים של חול. רק אחרי שהחליפו את הבגדים, נאמר וְקָרְבוּ אֶל אֲשֶׁר לָעָם. עכשיו, כשהם בבגדים רגילים, מותר להם לגשת אל הציבור, לפגוש את כולם ולהיות יחד איתם ללא שום חשש.