מבנה הלשכות במקדש העתידי מציג אתגר תכנוני מורכב, שבו הקומה השלישית והעליונה צרה וקצרה יותר משתי הקומות שתחתיה. מורכבות זו הביאה פרשנים להודות כי קשה להבין לאשורו את המראה שראה הנביא, עד כדי כך שצוין כי פרשה זו עתידה להתבאר במלואה רק לעתיד לבוא על ידי אליהו הנביא [רש"י, רד"ק]. קושי זה בולט במיוחד לאור העובדה שבנייה זו הפוכה מן המבנה שהיה בבית המקדש הראשון שבנה שלמה, שם הלשכות העליונות היו דווקא רחבות יותר מאלו שמתחתן [רד"ק].
הפסוק משתמש במספר מונחים ייחודיים לתיאור המבנה. המילה קְצֻרוֹת מתפרשת כצרות ודחוקות [מצודת ציון, שטיינזלץ]. המילה יוֹכְלוּ נכתבה באות וי"ו במקום באל"ף, ומשמעותה "יאכלו" – מושג המבטא תפיסה, הפחתה וצמצום של חלל, בדומה לביטויים המופיעים בדברי חז"ל [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, מנחת שי]. המילה וּמֵהַתִּיכוֹנוֹת מתייחסת לקומה האמצעית [מצודת ציון].
באשר לאופן שבו ה"אתיקים" (עמודים, תומכות או יציעים) צמצמו את הלשכות, מציגים המקורות שתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה סבורה כי האתיקים נבנו בתוך חלל הלשכות ומיעטו את האוויר והמרחב הפנימי שלהן, כך שהלשכות העליונות הפכו לדחוסות יותר [רש"י, רד"ק, שטיינזלץ]. במסגרת גישה זו, יש מי שהציע כי כותלי הלשכות נבנו בצורת כיפה ההולכת וצרה כלפי מעלה [רד"ק]. מנגד, ישנה דעה ולפיה האתיקים מיעטו דווקא את חלל הלשכות התחתונות והאמצעיות, אך לא הגיעו כלל אל העליונות, שהיו צרות ודחוסות מצד עצמן בשל מיקומן במעלה ההר [מצודת דוד].
הגישה השנייה מציעה הסבר מבני שונה לחלוטין, ומתמקדת בעובי הקירות ולא בחלל החדר. לפי פירוש זה, האתיקים לא נשענו על עמודים עצמאיים, אלא קורות הרצפה שלהם הונחו ישירות על גבי כותלי הלשכות. כדי ליצור מדרגה שעליה יוכלו הקורות לנוח, היה הכרח לקצר ולהצר את עובי החומה של הקומה שמעל. לפיכך, קירות הלשכה האמצעית היו דקים מקירות התחתונה, וקירות הלשכה העליונה היו הדקים ביותר. מכאן שהאתיקים "אכלו" ונגסו בעובי החומה החיצונית כדי להישען עליה, ולכן הלשכות העליונות היו קצרות בִּנְיָן – כלומר, עובי הבניין והקירות שלהן היה קצר ודק יותר משל הקומות שתחתיהן, בעוד שהחלל הפנימי של החדרים נותר ללא שינוי [מלבי"ם].