מסע ההדרכה האדריכלי בחצרות המקדש ממשיך, וכעת המבט מופנה אל הצד המזרחי של המתחם. לאחר תיאור הלשכות בצפון, מתברר כי מבנים דומים ממוקמים גם במזרח, במרווח שבין כותל החצר לבין האזור המכונה גזרה. כל המערך המרחבי הזה לא נראה בעיניים פיזיות, אלא נגלה לנביא במראה הנבואה [רד"ק].
הבא משיפולי ההר שבמזרח, או ההולך לאורך פאת המזרח של החצר, יפגוש בדרכו לשכות נוספות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לשכות אלו משוכות מן הגדר לכיוון מערב. מבחינה תחבירית, הצירוף אֶל־פְּנֵי הַגִּזְרָה וְאֶל־פְּנֵי הַבִּנְיָן לְשָׁכוֹת משמעו שהדרך מובילה ישירות אל הלשכות אשר פונות אל מול הגזרה והבניין [מלבי"ם].
הפרשנים מציגים גישות שונות לגבי אופן ההתמצאות וההליכה באזור זה. גישה אחת מתארת מסלול שבו אדם הנכנס ממזרח החצר החיצונה ופונה צפונה, מגלה את הלשכות הללו כשהן עומדות בחצר החיצונה וסמוכות לכותל המזרחי של החצר הפנימית, ממש מול הגזרה והבניין [רש"י].
מנגד, ישנו תיאור אדריכלי מורכב יותר המצביע על אתגר ממשי בניווט. בשל הבדלים ובליטות בקווי החומות של החצרות השונות, אדם שהיה מנסה ללכת בקו ישר ממזרח למערב היה נתקל בקירות של לשכות אחרות שחסמו לחלוטין את המעבר. משום כך, המילים בְּרֹחַב גֶּדֶר הֶחָצֵר דֶּרֶךְ הַקָּדִים באות ללמד כי מי שבא ממזרח וביקש להגיע אל הלשכות שעל פני הגזרה, לא יכול היה לעשות זאת בקו ישר. היה עליו לסטות דרומה אל פתח ייעודי שהושאר בקצה הגדר, ורק דרך המעבר ברוחב הגדר עצמה יכול היה לעקוף את החסימה ולהגיע אל מחוז חפצו [מלבי"ם].