מבנה הלשכות במקדש הציב אתגר אדריכלי, שכן היה צורך לתמוך במבנה לגובה רב מבלי לחסום את המעברים. הפרשנים מסכימים כי המילים מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה מציינות שהלשכות נבנו לגובה של שלוש קומות, זו על גבי זו – תחתונות, תיכונות ועליונות. בשל גובה זה, התעורר צורך הנדסי לחזק את המבנה כולו.
הפסוק מציין וְאֵין לָהֶן עַמּוּדִים כְּעַמּוּדֵי הַחֲצֵרוֹת, כלומר, המבנה לא נתמך באמצעות עמודים סטנדרטיים. הסיבות לכך מגוונות: יש המסבירים כי עמודים חיצוניים רגילים פשוט לא היו מועילים לחיזוק מבנה כזה [מצודת דוד], ולכן התקרות נשענו ישירות על הכתלים, שהיו בנויים בצורת כיפה [רד"ק]. מנגד, יש הסבורים כי היעדר העמודים נבע מבחירה תכנונית שלא להעמיד עמודים שהיו גוזלים מקום ומצמצמים את רוחב שביל המעבר שבין הלשכות [מלבי"ם].
כתוצאה מכך שלא השתמשו בעמודים, נדרש פתרון חלופי לתמיכת הקומות העליונות, ועל כך נאמר עַל־כֵּן נֶאֱצַל. הפרשנים מסבירים כי המילה נֶאֱצַל משמעותה הפרשה, לקיחה, הידחקות וצמצום. הפתרון היה בניית "אתיקים" (מעין בליטות, מדרגות או עמודים פנימיים) שלקחו וגרעו משטח החלל של הלשכות עצמן.
התמיכה הזו נלקחה מֵהַתַּחְתּוֹנוֹת וּמֵהַתִּיכֹנוֹת מֵהָאָרֶץ. כלומר, המקום הופרש ונגרע משטחן של הקומות התחתונות והתיכונות, החל מהרצפה שלהן כלפי מעלה. הכתלים היו רחבים יותר למטה והלכו והצרו כלפי מעלה [רד"ק]. בליטות התמיכה הללו מעטו את חלל הלשכות סמוך לרצפה, אך הלכו והתמעטו כלפי התקרה, שכן בחלק העליון המבנה כבר היה מחוזק דיו [מצודת דוד]. בדרך זו, גג הלשכה התחתונה שימש כרצפה וכבסיס תמיכה ללשכה שמעליה, וכך גם בקומה התיכונה, כאשר שטח הקומות העליונות נשען למעשה על תמיכות אלו שנגרעו מתוך החלל של הקומות שמתחתן [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].