המדידה המתוארת נועדה לקבוע את גבולותיו המדויקים של הר הבית, מתוך מטרה להקיף את המתחם בחומה שתבדיל בין השטח המקודש לבין אזורי החול של העיר. הר הבית מקודש יותר משאר ירושלים, וההפרדה נדרשת כדי למנוע כניסת טמאים, כגון זבים, נידות ויולדות, אל תחום הקודש [רד"ק].
המודד התחיל את פעולתו כאשר מָדַד רוּחַ הַקָּדִים, כלומר את צד המזרח [ביאור שטיינזלץ]. הוא פתח בצד זה משום ששם עמד, וביצע את המדידה מדרום לצפון [מלבי"ם]. פעולת המדידה נעשתה בִּקְנֵה הַמִּדָּה שהחזיק בידו [ביאור שטיינזלץ], אשר אורכו היה שש אמות גדולות [מצודת דוד]. מבחינה דקדוקית, האות קו"ף במילה "בקנה" נהגית ללא דגש [מנחת שי].
המידה שנקבעה היא חֲמֵשׁ מֵאוֹת. במקור נכתבה המילה "אמות", אך קריאתה המסורתית היא "מאות" [מנחת שי]. לאחר מדידת הצד המזרחי, המשיך המודד והקיף את שאר הרוחות, צפון דרום ומערב, עד שהשלים שטח של חמש מאות על חמש מאות אמה [רד"ק]. המילה סָבִיב מציינת שהמדידה הקיפה את השטח מהקצה אל הקצה [מצודת דוד], וכי עם סיום מדידת כל הרוחות הושלמו פאות המתחם מכל עבריו ליצירת המעטפת הסגורה [רד"ק].