מבנה הר הבית לא היה מישור אחיד, אלא מדרון העולה ומתנשא מכיוון מזרח לכיוון מערב, אל עבר ההיכל. הבדלי הגבהים הללו מכתיבים את תיאור דרכי הגישה ללשכות השונות במתחם המקדש. מבחינת נוסח הכתוב, פסוק זה מכיל שתי מילים הנקראות במסורת הקריאה באופן שונה מכפי שהן נכתבות: המילה הכתובה "ומתחתה" נקראת וּמִתַּחַת, והמילה הכתובה "המבוא" נקראת הַמֵּבִיא [מנחת שי, רד"ק].
הביטוי וּמִתַּחַת הַלְּשָׁכוֹת הָאֵלֶּה זכה לשני כיווני פרשנות עיקריים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מסבירה את המילה וּמִתַּחַת על רקע הטופוגרפיה של ההר. מכיוון שהצד המערבי שבו עמד ההיכל היה גבוה יותר, כל התקדמות מזרחה משמעותה ירידה במפלס. לכן, אזור זה במזרח החצר נקרא "מתחת", שכן הוא ממוקם בשיפולי ההר, במפלס נמוך יותר מאותן לשכות מערביות שעמדו במעלה ההר [רש"י, רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לעומת גישה טופוגרפית זו, ישנה דעה המפרשת את המילה כפשוטה, ומציעה כי הכתוב בא ללמד שהיו מחילות תת-קרקעיות וחללים בנויים ממש מתחת לאותן לשכות [רש"י, אברבנאל].
המשך הפסוק, הַמֵּבִיא מֵהַקָּדִים בְּבֹאוֹ לָהֵנָּה מֵהֶחָצֵר הַחִצֹנָה, מתאר את כיוון התנועה ואת דרך הגישה אל הלשכות. המילה הַמֵּבִיא מתייחסת לדרך הכניסה או לאדם הנכנס אל המקום [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הפסוק מתאר אדם המגיע מֵהַקָּדִים, כלומר מכיוון מזרח. לאחר שפסוקים קודמים תיארו את דרכי הגישה ללשכות מתוך העזרה והחצר הפנימית, מתבאר כעת המסלול של מי שמגיע אל הלשכות מן הֶחָצֵר הַחִצֹנָה שבמזרח. אדם זה נכנס דרך השער המזרחי, מתחיל את דרכו בחלקו הנמוך של ההר, ועולה משם מערבה אל עבר הלשכות [מלבי"ם, רד"ק, מצודת דוד].