לאחר סיום מדידת חלקיו הפנימיים של מתחם המקדש, מתאר הפסוק את המעבר למדידת המעטפת החיצונית שלו. המילה וְכִלָּה מציינת השלמה [מצודת ציון]. המלאך המודד סיים את מלאכת המדידה של מִדּוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי. הפרשנים מסכימים כי "הבית הפנימי" אינו מתייחס רק למבנה המרכזי, אלא הכוונה היא לחצרות וללשכות השונות. אזורים אלו נכללים בהגדרה זו משום שכל ייעודם הוא לשמש ולהשלים את הבית הפנימי העיקרי, הלוא הוא ההיכל [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].
לאחר מכן, המודד מוציא את הנביא אל מחוץ לחומת הר הבית [רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל]. היציאה נעשית דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִים, כלומר דרך השער המזרחי של הר הבית. שער זה סוגר מעגל נבואי, שכן זהו בדיוק אותו השער שדרכו נכנסו בתחילת מראה הנבואה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
כעת מתבצעת המדידה החיצונית: וּמְדָדוֹ סָבִיב סָבִיב. הפעולה מכוונת למדידת ההיקף המלא של חומת הר הבית מבחוץ, על פני כל ארבע רוחות השמיים [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מדידה היקפית זו של החומה החיצונית חושפת בסופו של דבר כי מתחם הר הבית הוא מרובע מושלם, שבו כל פאה עומדת על מידה שווה [אברבנאל].