מידות המבנים בחצרות המקדש השונות מלמדות על מבנה מדורג ומדויק, שבו מיקום הלשכות מכתיב את מידותיהן ואת יחסן למבנה המרכזי.
לגבי החלק הראשון, כִּי־אֹרֶךְ הַלְּשָׁכוֹת אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַחִצוֹנָה חֲמִשִּׁים אַמָּה, הפרשנים מסבירים כי מדובר בלשכות הממוקמות בקדמת החצר החיצונה, מול עזרת ישראל, ומידתן חמישים אמה מן הצפון לדרום [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, נעשה כאן שימוש במילה אֹרֶךְ אגב תיאור אורך הכותל, אף שייתכן שהמונח "רוחב" היה מתאים יותר מבחינה הנדסית לתיאור הלשכות. מידה זו גם מסבירה מדוע לא נראה כל אורך הכותל, שכן כותל החצר הפנימית הסתיר אמה אחת מעיני הרואה [מצודת דוד].
בהמשך הפסוק חלה תפנית ביחס למבנים המקבילים להיכל: וְהִנֵּה עַל־פְּנֵי הַהֵיכָל מֵאָה אַמָּה. גרסה זו, עַל־פְּנֵי, היא הגרסה המדויקת והישרה לפי מסורת ארץ ישראל, בניגוד למסורת בבל שגרסה במקום זאת "אל פני" [מנחת שי].
באשר למשמעות המידה השונה, קיימות שתי גישות משלימות. גישה אחת מתמקדת בלשכות עצמן, ומצביעה על הבדל תכנוני: בעוד שאורך הלשכות שעמדו מול עזרת ישראל היה חמישים אמה, הלשכות שעמדו בחצר החיצונה ממש מול ההיכל היו באורך כפול של מאה אמה [מלבי"ם]. גישה שנייה מתמקדת במרחב כולו, ומסבירה כי מאותן לשכות נמשכת גדר המקבילה להיכל ממזרח למערב לאורך מאה אמה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. המונח הַהֵיכָל בהקשר זה אינו מתייחס רק לאולם המרכזי, אלא משמש שם כולל למכלול המבנה המקודש שאורכו מאה אמה. מכלול זה חובק בתוכו את האולם, ההיכל עצמו, קודש הקודשים (בית הכפורת), והתאים או הצלעות שמאחוריו יחד עם כותלם [רש"י, מצודת דוד].