תכנון המבנה של המקדש מתאפיין בסימטריה קפדנית ובחיבור מדויק בין האזורים השונים. בחזון זה, נפרס מערך הכניסות והלשכות בפאת הדרום, תוך דגש על המסלול המוביל אל אחד המוקדים החשובים בעבודת המקדש.
הפרשנים מסכימים כי המילים וּכְפִתְחֵי הַלְּשָׁכוֹת אֲשֶׁר דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם מצביעות על ההתאמה המבנית של המקדש. פתחי הלשכות הדרומיות היו זהים לאלו שבצפון, כאשר הפתחים פנו לאותו כיוון בהתאמה [מצודת דוד, מלבי"ם]. מתוך תיאור זה עולה כי הלשכות היו ממוקמות בארבע פינות החצר [ביאור שטיינזלץ].
ללשכות אלו היה פֶּתַח בְּרֹאשׁ דָּרֶךְ. בעוד שחלק מהפרשנים מסבירים כי מדובר בפתח יציאה לכיוון דרום המוביל אל גדר המתחם [מלבי"ם], אחרים מתארים זאת כפתח נוסף שעמד בתחילת המסלול המוביל אל העזרה הפנימית [מצודת דוד].
המסלול הזה מוגדר כדֶּרֶךְ בִּפְנֵי הַגְּדֶרֶת הֲגִינָה. צירוף מילים ייחודי זה זכה למספר ביאורים. הגישה המרכזית קושרת את המילה הֲגִינָה ללשון "הגון", כלומר מדובר במבנה אבנים מדורג, נאה וראוי [רד"ק, אברבנאל, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון "ניגון" [מצודת ציון], או מלשון הגנה, כמבנה שנועד לגונן ולהבדיל את הקודשים מן החוץ [מלבי"ם].
מבחינה מעשית, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים, בעקבות התרגום לארמית, היא שהַגְּדֶרֶת הֲגִינָה הוא "דוכן הלויים" – המקום שעליו עמדו הלויים כדי לשיר ולנגן בכלי שיר בעת הקרבת הקורבנות. הפרשנים [רד"ק, אברבנאל] מבחינים בין חמש עשרה המעלות שעליהן עמדו הלויים בשמחת בית השואבה, לבין הדוכן המתואר כאן. דוכן זה היה מבנה מוגבה שהבדיל בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים.
הפסוק נחתם במילים דֶּרֶךְ הַקָּדִים בְּבוֹאָן, המלמדות כי הדוכן והמסלול אליו היו ממוקמים בצד מזרח, וקידמו את פניהם של הנכנסים אל המקדש מכיוון זה [רש"י, רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי"ם].