בניתם פעם מגדל גבוה מקוביות וגיליתם שאם הבסיס למטה לא מספיק חזק, הכול עלול ליפול? כשבנו את הלשכות, שהן החדרים המיוחדים בבית המקדש, עמדו בפני אתגר דומה. החדרים נבנו לגובה של שלוש קומות, זו על גבי זו, ולכן נאמר שהן מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה.
בגלל הגובה הרב, היה צריך לחזק את המבנה. בדרך כלל משתמשים בעמודים כדי לתמוך בתקרות כבדות, אבל בלשכות האלו וְאֵין לָהֶן עַמּוּדִים כְּעַמּוּדֵי הַחֲצֵרוֹת. לא היו שם עמודים רגילים, כי הבונים לא רצו שהעמודים יתפסו מקום ויפריעו לאנשים לעבור בשביל שבין החדרים.
אז איך בכל זאת החזיקו את הקומות העליונות? עַל־כֵּן נֶאֱצַל, כלומר, נלקח וצומצם מעט מקום מהחלל של החדרים עצמם. הבונים עשו פטנט חכם: הם בנו את הקירות כך שיהיו עבים ורחבים מאוד למטה, וככל שעולים למעלה הקירות נעשים דקים יותר. כך נוצרו מעין מדרגות או בליטות בקיר שעליהן יכלה להישען התקרה של הקומה שמעל. המקום לבליטות האלה נלקח מֵהַתַּחְתּוֹנוֹת וּמֵהַתִּיכֹנוֹת מֵהָאָרֶץ, כלומר מהקומה התחתונה והאמצעית, החל מהרצפה. בגלל שהקירות למטה היו עבים יותר, החלל בתוך החדרים התחתונים היה קצת יותר קטן, אבל בזכות הפתרון הזה כל הבניין הגבוה עמד חזק ויציב.