יחזקאל, פרק מ״ה, פסוק כ׳

וְכֵן תַּעֲשֶׂה ותקריב קרבן חטאת בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ ניסן, כפעולה ממוקדת ביום השביעי או כתהליך הכנה רוחני רציף בן שבעה ימים. מטרת ההקרבה היא לתקן חילול שנוצר ללא כוונת זדון, כאשר אנשים נכנסו לאזורים פנימיים ואסורים במקדש מתוך התלהבות יתרה משמחת חנוכת המזבח. יש לנקות את המקדש מֵאִישׁ שֹׁגֶה, אדם שלמד וטעה בהסקת מסקנות או בהלכה, וּמִפֶּתִי, אדם שוטה שחטא מתוך חוסר ידיעה מוחלט. מבנה המשפט הפוך, ומשמעותו היא שיש לטהר את המקום מפגמי חוטאים אלו, כך שעל ידי פעולת הקינוח והניקוי תבצעו וְכִפַּרְתֶּם אֶת הַבַּיִת, וכאשר ישראל יכופרו מחטאיהם, גם המקדש עצמו יזכה לכפרה.