יחזקאל, פרק מ״ה, פסוק כ״ד

סדר הקרבנות במקדש העתידי קובע כי יחד עם הקרבן יַעֲשֶׂה ויביא האדם וּמִנְחָה בשיעור של אֵיפָה (מידת נפח קדומה לסולת) לַפָּר, וכן וְאֵיפָה לָאַיִל, בתוספת וְשֶׁמֶן בשיעור של הִין (מידת נוזלים המכילה שנים עשר לוגים) לָאֵיפָה. כיוון שכמויות אלו חורגות מחוקי התורה המוכרים, יש המפרשים כי הכוונה היא להביא קמח גולמי שינופה עד למידה הרגילה, ולהשתמש בשנתות של כלי ההין רק כדי למדוד במדויק את כמות השמן המקורית. לעומת זאת, רוב המפרשים מבינים את הפסוק כפשוטו וקובעים כי מדובר בהוראת שעה מיוחדת וחד פעמית שנועדה אך ורק לימי חנוכת הבית של המקדש העתידי. מעבר לכך, קרבן המנחה מורכב מחומרים גשמיים בלבד ומובא לרוב על ידי אדם עני מתוך תחושת בושה עמוקה, והיא זו שמכפרת על עוונותיו והופכת את הבאתו למתנה טהורה לה'.