יחזקאל, פרק מ״ה, פסוק ט״ז

החובה להעמיד את התרומות לקרבנות הציבור מוטלת על כֹּל הָעָם הָאָרֶץ באופן גורף, מתוך מודעות והסכמה מלאה. הניסוח המיוחד מדגיש כי החיוב חל על העם ועל הארץ גם יחד, ולכן איש אינו פטור מהשתתפות, אפילו אנשים שלרוב פטורים ממסים. ההשתתפות אֶל הַתְּרוּמָה הַזֹּאת, שפורטה קודם לכן, קשורה לַנָּשִׂיא בְּיִשְׂרָאֵל, המנהיג העליון או הכהן הגדול, מתוך יחסי הדדיות: העם תורם לקרבנות המכפרים על כולם ופוטרים את הנשיא מקרבן אישי, ואילו הנשיא מקריב בעבורם בשבתות ובחגים. עם זאת, יש המפרשים כי החובה כה מוחלטת עד שגם הנשיא עצמו מחויב לתת מתרומה זו ככל העם.