הושע, פרק י״א, פסוק ג׳

ה' טיפל בעם ישראל ברכות ובהשגחה, כהורה המרגיל פעוט לצעוד אט אט, וזהו שאמר וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם. הוא שלח להם מנהיגים כמשה שנשאו אותם בחמלה, כמתואר במילים קָחָם עַל־זְרוֹעֹתָיו, ויש הרואים בכך רמז ליעקב אבינו שחיבק ובירך את בני אפרים ברחמים למרות שחזה את חטאיהם. מנגד, ייתכן שמתוארת כאן תמונה הפוכה, שבה ה' משמש משענת לעם, אך הם מצידם נושאים את פסלי העבודה הזרה על זרועותיהם. כפיות טובה זו מתבטאת בסיום וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים, שכן העם בחר להתעלם ממקור הצלתו. במקום להכיר בה' כרופא הבלעדי, הם ייחסו את הצלחתם לכוחו של המנהיג האנושי או לפסלים שעבדו.