יצא לכם פעם לראות הורים שמלמדים את התינוק שלהם ללכת בפעם הראשונה? הם מחזיקים לו את הידיים בעדינות, שומרים עליו שלא ייפול, וכשהוא מתעייף הם מרימים אותו בחיבוק אוהב. בדיוק כך מתואר היחס החם של ה׳ לעם ישראל, שנקרא כאן בשם אפרים. ה׳ טיפל בעם ישראל כשהם היו ממש בתחילת הדרך שלהם, כמו הורה מסור ודואג.
המילה תִרְגַּלְתִּי פירושה הרגלתי. ה׳ הרגיל את עם ישראל ללכת צעד אחר צעד, כמו הורה שמלמד פעוט לצעוד לאט לאט, בקלות ובלי משא כבד. כדי לעזור להם בדרך, ה׳ שלח להם מנהיג אוהב ורחמן, משה רבנו, שעליו נאמר קָחָם עַל־זְרוֹעֹתָיו. משה הנהיג את העם במדבר ברוגע ובאהבה, ממש כמו שמחזיקים תינוק קטן על הידיים.
אבל למרות כל האהבה והדאגה הזו, קרה משהו עצוב. בני ישראל התנהגו בחוסר הכרת הטוב, ועליהם נאמר וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים. הם פשוט לא הבינו מאיפה באמת מגיעה כל ההצלחה וההצלה שלהם. הם חשבו שהמנהיג שלהם פעל בכוחו העצמי, ושכחו שמשה היה רק שליח. הם לא השכילו להבין שה׳ הוא הרופא האמיתי והוא זה שבאמת שומר עליהם ומציל אותם.