מערכת היחסים בין ה' לישראל מומחשת דרך ציור פסטורלי ורגיש, הלקוח מעולמם של חקלאים המטפלים בבהמותיהם או מהורים המדריכים את ילדיהם. הדימויים משקפים הנהגה של רחמים, חמלה ודאגה לצרכים הפיזיים והנפשיים של העם, בניגוד להנהגה של כפייה ושעבוד.
רוב הפרשנים מסכימים כי המילים בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם מבטאות הנהגה רכה ונוחה. בניגוד לעגלה שאותה מושכים בכוח ובכפייה, ה' מושך את ישראל בחבלים רכים שבהם מדריכים ילדים קטנים ללכת, או כפי שאדם מושך את חברו לאיטו ובדרכי נועם [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. המשיכה נעשית בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה, כלומר בחבלים עבים החזקים יותר מחבלים רגילים, שכן הם קלועים משלושה חוטים [מלבי"ם]. גישה ייחודית מציגה כפילות בפסוק: מצד אחד ה' הביא על ישראל את אשור שימשוך אותם בחבלי גלות, אך בד בבד ה' מושך אותם אליו תחת השגחתו בעבותות של אהבה, שהם חזקים יותר מהחבלים של בשר ודם [מלבי"ם].
הדימוי החקלאי ממשיך במילים וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם. ה' מדמה עצמו לאיכר רחמן החס על בהמתו בשעת החרישה. הפרשנים נחלקו כיצד בדיוק מתבטאת הקלה זו: יש המפרשים שהאיכר מרים את העול מעל צוואר הבהמה ותולה אותו על לחייה כדי שתוכל לנוח מיגיעתה למשך כמה שעות ביום [רד"ק, אבן עזרא]. לעומתם, יש המסבירים שהאיכר משתמש בלוחות או בכלונסאות כדי להגביה מעט את העול תוך כדי החרישה עצמה, ובכך מקל על משאה [רש"י]. הנמשל בשתי הגישות זהה: ה' עמד לצד ישראל בכל צרה והקל מעליהם את עול השעבוד והקשיים.
בסיום, המילים וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל משלימות את תמונת ההשגחה. המילה וְאַט נגזרת משורש הטיה, והמילה אוֹכִיל משמעותה מאכל [מצודת ציון, אבן עזרא]. האיכר הרחמן אינו מסתפק בהקלת העול, אלא גם מתכופף ומטה את האוכל הישר אל פיה של הבהמה, כדי שלא תצטרך להתאמץ ולהתכופף אל הקרקע בעודה נושאת את המשא [מצודת דוד, מלבי"ם]. מבחינה היסטורית, הדבר רומז לתקופת הנדודים במדבר, אז סיפק ה' לישראל את צורכיהם בקלות וללא טורח מצידם [רש"י, רד"ק].
לצד הפירוש המרכזי שרואה במילה אוֹכִיל שם עצם (אוכל), קיימות גישות נוספות. יש המפרשים זאת כפועל, לפיו ה' האכיל אותם לאט ובעדינות [אבן עזרא בשם ר' מרינוס]. פירוש אחר לחלוטין גוזר את המילה אוֹכִיל מלשון יכולת וכוח, ואת המילה וְאַט מלשון איטיות והכנעה. לפי דרך זו, ה' נתן לישראל את הכוח והיכולת לשאת את עול הייסורים במתינות, מבלי שישברו ויבקשו לשוב למצרים [רש"י, מלבי"ם].