הושע, פרק י״ב, פסוק ו׳

וַיהֹוָה מנהיג את עם ישראל בהשגחה ישירה וקרובה, כהמשך נצחי לברית שנכרתה עם האבות. הוא נקרא אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת משום שהוא אדון מוחלט על כל הכוחות כולם, ממלאכים ומערכות כוכבים ועד לצבאות מטה ולשבטים הדבקים בעבודתו. עובדה זו מלמדת שהשפע מגיע לישראל ישירות ממנו ללא מתווכים, ולכן עליהם לבטוח בו בלבד. ההכרזה כי יְהֹוָה זִכְרוֹ מבהירה שזהו שמו העצמי והייחודי, שבאמצעותו הוא נזכר ומוכר בעולם על ידי הנהגתו. בניגוד לשמות כלליים המשותפים גם לכוחות אחרים, שם זה מעיד על אדנותו הבלעדית וטומן בחובו הבטחה שלעתיד לבוא ייהגה בדיוק כפי שהוא נכתב.