הושע, פרק י״ב, פסוק א׳

בני ממלכת ישראל מקיפים את ה' בעבודה זרה ובהעמדת פנים של נאמנות, ובכך הם סְבָבֻנִי בבגידה כפולה. אֶפְרַיִם, השבט השולט, חוטא בְכַחַשׁ של כפירה תיאולוגית, בעוד שחיתות וּבְמִרְמָה מוסרית פשטה בשאר בֵּית יִשְׂרָאֵל. לעומתם, וִיהוּדָה ניצבת מנגד כמי שעֹד רָד עִם־אֵל, שכן מלכיה עדיין מושלים בעם מתוך דבקות בה', ואף על פי שירדו מגדולתם ההיסטורית הם ממשיכים לכוון את העם לדרכי התורה. בשל כך נאמר על יהודה כי היא וְעִם־קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן, שכן היא שומרת על נאמנותה לה' ולמורשת אבות האומה הקדושים.