יצא לכם פעם להרגיש שמישהו מתנהג אליכם יפה רק כלפי חוץ, אבל בלב הוא לא באמת חבר אמיתי? זה בדיוק הכאב שמרגיש ה׳ כשהוא מסתכל על העם שלו, שהתחלק לשתי ממלכות שונות. מצד אחד נמצאת ממלכת ישראל, יחד עם השבט השולט בה, אפרים. הנביא משתמש במילה סבבוני כדי לתאר איך הם מקיפים את ה׳ ועושים את עצמם כאילו הם שבים אליו ונאמנים לו, ממש כמו אנשים שמקיפים את המלך שלהם. אבל האמת היא שזה הכל כחש ומרמה. הם רק מעמידים פנים ומשקרים, כי בלב הם התרחקו מה׳ ואפילו מתנהגים בחוסר יושר אחד כלפי השני.
אבל בתוך כל העצב הזה, ה׳ מוצא גם נחמה בממלכה השנייה, ממלכת יהודה. המילה רד מגיעה מהמילה רדייה, שפירושה לשלוט ולהנהיג. בניגוד לישראל, המלכים של שבט יהודה ממשיכים להנהיג את העם שלהם מתוך כבוד לאמונה, ומכוונים אותם ללכת בדרך התורה. לכן הכתוב מסביר שיהודה נשאר נאמן אל קדושים, שזהו כינוי כבוד מיוחד לה׳ עצמו. בזמן שממלכת ישראל משקרת ומעמידה פנים, ממלכת יהודה בוחרת בדרך האמת ונשארת קרובה לה׳ בלב שלם.