מערכת היחסים המורכבת בין ה' לעמו באה לידי ביטוי בתוכחה המופנית כלפי הממלכות השונות, תוך בחינת מעשיהן ועברן המשותף. בביאור צירוף המילים וְרִיב לַה' עִם יְהוּדָה, ניכרת מחלוקת עקרונית בין המפרשים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שה' מנהל משפט ותוכחה גם נגד ממלכת יהודה. אף על פי שבעבר יהודה דבקו בה', גם הם חטאו והשחיתו את דרכיהם תחת שלטון של מלכים רעים, ולכן ייענשו [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. גישה זו נתמכת גם מבחינה דקדוקית והקשרית, שכן המילה "עם" מעידה על סכסוך, והפסוקים הקודמים מותחים ביקורת ברורה על שתי הממלכות כאחת [אבן עזרא].
מנגד, יש המפרשים כי הריב המוזכר אינו מופנה כלפי יהודה אלא קשור אליהם בדרכים אחרות. לפי גישה אחת, ה' למעשה משתף את אנשי יהודה בטענותיו נגד אחיהם מממלכת ישראל, וזאת כדי שלא יופתעו כאשר ה' ייפרע מהם [רש"י]. פירוש ייחודי נוסף מציע כי הריב הוא בכלל של ממלכת אפרים נגד יהודה. לפי הבנה זו, הסכסוך בין האחים פרץ דווקא משום שיהודה המשיכו לעבוד את ה' ולשמור על המקדש, בעוד אפרים דבקו בעבודה זרה. מריבה זו הובילה בסופו של דבר למפלתם של עשרת השבטים [מלבי"ם].
החלק השני של הפסוק מתאר את העונש הצפוי. משמעות המילים וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב היא שה' עתיד להעניש את צאצאיו של יעקב [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. בעוד שרוב הפרשנים רואים בשם "יעקב" כינוי הכולל את כלל השבטים משתי הממלכות גם יחד [אבן עזרא, מצודת דוד], יש הסבורים כי שם זה מכוון באופן ספציפי לעשרת השבטים בלבד [מלבי"ם]. העונש יחזור אליהם במידה כנגד מידה, כפי מעשיהם הרעים. מבחינה טקסטואלית, יש לשים לב כי המילה כְּמַעֲלָלָיו נכתבת ונקראת ללא תוספת האות וי"ו בתחילתה [מנחת שי].