לאחר שהנביא הוכיח את העם על כפירה בהשגחה וחטאים שבאמונה, הוא עובר לעסוק בהשחתה המוסרית ובחטאים שבין אדם לחברו [מלבי"ם]. במקום לאמץ דרכים של חסד ומשפט כפי שנדרש מהם, העם בחר בדרך הפוכה לחלוטין [רד"ק, מצודת דוד].
הפרשנים מסכימים כי המילה כְּנַעַן משמשת כאן ככינוי לסוחר ותגר [מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. העם נמשל לאותו סוחר רמאי, אשר סומך על רווחיו הכלכליים ומתוך תחושת עושר מתנער מעבודת ה׳ [רש"י]. לצד זאת, יש המציעים כי ההשוואה אינה רק למקצוע המסחר, אלא לדמותו של כנען בן חם, כסמל לאדם פושע ומורד [אברבנאל].
אותו סוחר אוחז בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, כלומר מאזני משקל [מצודת ציון] שנועדו להונות ולרמות את הקונים [מלבי"ם]. באשר למילים לַעֲשֹׁק אָהֵב, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שזהו תיאור של הסוחר עצמו, אשר חפץ תמיד בעושק, אוהב לנצל את הבריות ומתרחק מחסד ומשפט [מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק]. מנגד, מוצגת תפיסה שונה ולפיה מילים אלו מתארות את העם. לפי פירוש זה, אנשי אפרים אינם רק נוהגים בעצמם כסוחרים רמאים, אלא הם ממש אוהבים את איש המרמה הכנעני דווקא בגלל שהוא עושק וגוזל, דבר המעיד על עומק שפלותם המוסרית [אברבנאל].