הקשר המיוחד והישיר בין ה' לעם ישראל לא החל בנסיבות רגילות, אלא נרקם כבר בימי יציאת מצרים. תזכורת היסטורית זו נועדה לעורר את העם להתבונן בהשגחה העליונה שליוותה אותם מאז ומתמיד, ומהווה בסיס לנבואה על עתידם, הכוללת בתוכה הבטחות לגאולה ולצידן אזהרות נוקבות.
במילים וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם מזכיר ה' כי מאז היציאה ממצרים הוא מנהיג את העם בהשגחה פרטית וישירה, ללא תיווך של כוחות עליונים או מערכת המזלות, שכוחם לשעבד את ישראל בוטל בעת הגאולה מבית העבדים [מצודת דוד, אהבת יהונתן]. זוהי קריאה לעם לזכור את האותות והמופתים שנעשו לאבותיהם, ואת העובדה שה' כלכל אותם במדבר והעניק להם עושר רב ללא כל מאמץ מצידם [אבן עזרא, רד"ק].
לגבי ההמשך, עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים, כאשר המילה אוֹשִׁיבְךָ נגזרת משורש ישיבה ומגורים [מצודת ציון], קיימת מחלוקת קוטבית בין הפרשנים האם מדובר בהבטחה חיובית או באזהרה לעונש.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בכך נבואת נחמה על הגאולה העתידית מהגלות. כשם שה' הגן על בני ישראל והושיב אותם באוהלים ובסוכות בדרכם ממצרים, כך הוא עתיד להוציא אותם מארצות העמים, להושיבם באוהלים בדרך חזרה לארצם, ולהראות להם נפלאות חדשות [אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ברובד הרוחני, ישיבה זו באוהלים מסמלת הבטחה לטיהור החברה: ה' יכרית את סוחרי המרמה ויעמיד במקומם תלמידי חכמים העוסקים בתורה, בדומה ליעקב אבינו שהיה איש תם יושב אוהלים [רש"י].
מנגד, יש המפרשים מילים אלו כאיום בעונש על שחיתות כלכלית. מכיוון שהעם החל לעסוק במסחר עם מאזני מרמה והלוואות בריבית, ה' מזכיר להם שבמצרים הם היו עניים וחסרי כל מסחר. האזהרה היא שאם ימשיכו במעשיהם הרעים, הם יאבדו את בתי הקבע שלהם וישובו להיות עניים חסרי כל הנאלצים לנדוד ולגור באוהלים [מלבי"ם].
הביטוי החותם את הפסוק, כִּימֵי מוֹעֵד, מתבאר על ידי המילה מוֹעֵד שמשמעותה זמן או תקופה [מצודת ציון]. רוב המפרשים מסבירים שהכוונה היא לתקופת יציאת מצרים וההליכה במדבר, או לזמן משכן אוהל מועד [אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], וכן לתקופתו הקדומה של יעקב אבינו [רש"י]. אולם, על פי הגישה הרואה בפסוק עונש, משמעות המילה משתנה: כשם שבימי מועד וחגים אנשים שובתים ממלאכה וממסחר, כך העם ייאלץ לשבות מכל קנייה ומכירה, לא מתוך קדושת החג אלא מתוך עוני מרוד וחוסר כל [מלבי"ם].