הושע, פרק י״ב, פסוק י׳

ההשגחה הישירה של ה' על עם ישראל החלה כבר ביציאת מצרים, והמילים וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם קוראות לעם לזכור את הניסים והשפע שהוענקו להם במדבר ללא כל מאמץ. על בסיס עבר זה מופיעה נבואת נחמה לעתיד שבה עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים, כלומר ה' יחזיר את העם למגורים באוהלים ויגן עליהם בדרכם מהגלות, וכן יטהר את החברה ויעמיד בה תלמידי חכמים. ישיבה זו תהיה כִּימֵי מוֹעֵד, כמו באותו זמן ותקופה של ההליכה במדבר או כימי יעקב. מנגד, הפסוק משמש גם כאזהרה למושחתים במסחר שיאבדו את בתי הקבע שלהם וייאלצו לנדוד באוהלים כעניים, וכך ישבתו ממלאכה ממש כמו בימי חג ומועד, אך לא מתוך קדושה אלא בשל חוסר כל.