הושע, פרק י״ב, פסוק ט׳

הצלחה חומרית מובילה ליוהרה ולהונאה עצמית, כאשר וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם אַךְ עָשַׁרְתִּי ומתפאר בכך שהתעשר בכוחות עצמו תוך התכחשות לחלקו של ה' בהצלחתו. הוא מכריז מָצָאתִי אוֹן לִי, כלומר צברתי כוח, עוצמה וממון, ואף מצדיק עושק בטענה משפטית כביכול שיש בידו שטר קניין על העם ולכן ממונם שייך לו. אפרים מוסיף וטוען כי בכל עמלו, כָּל־יְגִיעַי לֹא יִמְצְאוּ־לִי עָוֹן אֲשֶׁר־חֵטְא, שכן הוא משכנע את עצמו שאין במעשיו רבב של גזל ומצדיק מסחר במרמה בטענה שהכסף הושג במאמץ ולא בשוד אלים. מנגד, ניתן להבין את סוף הפסוק כתשובת הנביא המזהיר את אפרים, לפיה כל העושר והיגיעה שאסף לא יספיקו כדי לכפר עליו ביום התשלום אפילו על חטא אחד.