הושע, פרק י״ב, פסוק ט״ו

ממלכת ישראל, המכונה אֶפְרַיִם, הִכְעִיס את ה' ואת נביאיו בכעס מר וכבד, המכונה תַּמְרוּרִים, מתוך כך שחטאו בעבודה זרה בגלוי ובפומבי. משום ששפכו דם נקיים, או לחלופין גרמו להחטאת העם הנחשבת לרצח רוחני, וְדָמָיו עָלָיו יִטּוֹשׁ, כלומר ה' יטיל עליהם את האחריות למעשיהם ואשמת הדם תתפשט ותדרוש נקמה. כעונש על שביזו את ה' והחליפוהו בעגלי זהב, וְחֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו, כך שה' יחזיר להם את גמולם ויענישם בחרפה. גישה אחרת רואה במילה אֲדֹנָיו מלך בשר ודם שנרצח בידי העם באמתלה של ענישה על עבודה זרה, וכעת הוא כאילו קם מקברו ומשיב לרוצחיו, שהמשיכו לחטוא בעצמם, את החרפה שבה חירפו אותו.