הושע, פרק י״ג, פסוק א׳

בימי קדם, כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם הייתה אוחזת בשומעיו רְתֵת של חרדה ופחד, ומתוך כך נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל וזכה לגדולה והתנשאות. תיאור זה משקף את ימי תפארתה של ממלכת ישראל, או את תחילת דרכו של ירבעם בן נבט שזכה לשלוט לאחר שהוכיח את שלמה המלך ביראה. אולם, ההצלחה נקטעה כאשר העם או מנהיגו חטאו בעבודה זרה, ובכך וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל. אשמה זו, שנבעה מהשחתה רוחנית או מחרדה פוליטית של השליט שפחד ממרד, הובילה להתרסקות מוחלטת עד שוַיָּמֹת, שכן אבדה גבורתו והוא נפל לפני אויביו כמת.