הושע, פרק י״ג, פסוק י״ד

יחסו של ה' לעמו עובר מחסד לענישה בלתי נמנעת, שכן לו היו שבים אליו היה מציל אותם מבור הגלות ומהרג מתוך קירבה עמוקה, ומעיד כי מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם. אולם בגלל סירובם חל מהפך, וה' מכריז אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת, כלומר דברי הנבואה שהעם דחה יביאו כעת למותם, או שה' עצמו יהפוך למגפת דבר קטלנית עבורם. גזירת ההשמדה מוחרפת בקביעה אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל, שבה ה' מביא עליהם כליה ומכריח אותם לרדת לאבדון. עונש כבד זה הוא סופי, שכן נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָי; כשם שהעם אינו חש חרטה על מעשיו, כך גם חרטתו של ה', שבדרך כלל מבטלת גזירות רעות, מוסתרת כעת והוא לא ישוב בו.