הושע, פרק י״ג, פסוק ב׳

בני ישראל מעמיקים את הידרדרותם הרוחנית, וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא על ידי הרחבת עבודת האלילים ממעשה ציבורי ליוזמה פרטית שנועדה לעקור את עבודת ה'. הם מממנים מכיסם ויוצקים, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם, אלילי מתכת לשימוש ביתי המעוצבים בתבנית עגלי המלך או מתוך דמיונם, כִּתְבוּנָם. אלילים אלו, המכונים עֲצַבִּים, נעדרי כל רוחניות ומהווים אך ורק מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה שיצרו אומנים אנושיים. העיוות המוסרי מגיע לשיאו כאשר הכומרים מצהירים, לָהֶם הֵם אֹמְרִים, כי רק זֹבְחֵי אָדָם המקריבים את ילדיהם יזכו בכבוד שבו עֲגָלִים יִשָּׁקוּן, מה שיוצר מציאות הפוכה ולעגנית שבה אנשים רוצחים בני אדם אך מנשקים פסלי עגלים.