חטאי העם ועונשם ניכרים היטב הן בהיסטוריה של האומה והן בנוף הארץ. מציאות של שחיתות מוסרית ועבודה זרה הובילה לחורבן, והמקומות שבעבר היו סמלים של קדושה הפכו למוקדי חטא והרס.
הכתוב פותח בתוכחה על אזור גלעד, תוך שימוש במילים אָוֶן, שמשמעותה עמל, יגיעה, שוד ומרמה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], ושָׁוְא, שפירושה דבר ריק, שקרי וחסר תועלת [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מציגים מספר גישות להבנת הקשר בין מושגים אלו לגלעד. גישה אחת רואה בכך תיאור של שכר ועונש היסטורי. אנשי גלעד היו הראשונים לחטוא בעבודה זרה, ולכן האסון והגלות שבאו עליהם לא היו מקריים, אלא השגחה מדויקת ועונש על מעשיהם [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. גישה שנייה קושרת זאת ליחס לנביאים. אנשי גלעד רצחו את תלמידי הנביאים, וכך הפכו את שליחותם לריקה וחסרת תועלת [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים שלמרות חזון הנביאים שהופנה אליהם, תושבי גלעד נותרו אנשי שקר ומרמה [ביאור שטיינזלץ].
השפעת החטא לא נעצרה בגלעד, אלא חצתה את נהר הירדן והגיעה לגלגל, כפי שנאמר בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ. תושבי הגלגל למדו משכניהם והחלו לזבוח שוורים לאלילים ולבעל [אבן עזרא, רד"ק]. רוב הפרשנים מצביעים על האירוניה המרירה בכך שדווקא בגלגל, המקום הראשון שבו הוקם המשכן לאחר הכניסה לארץ ישראל, בחרו העם להקים מרכז של עבודה זרה [מצודת דוד, רד"ק]. על פי דעה נוספת, זביחת השוורים בגלגל נעשתה כניסיון מעוות של העם לכפר על דם הנביאים ששפכו בגלעד, מתוך מחשבה שקורבנות אלו ירצו את ה' [מלבי"ם].
התפשטות העבודה הזרה מתוארת במילים גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי. המילה כְּגַלִּים מתארת תלוליות עפר או ערימות אבנים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], המילה תַּלְמֵי מתייחסת לערוגות ולחריצים שנוצרים בחרישת האדמה [רש"י, מצודת ציון], והמילה שָׂדָי פירושה שדה, או צורת רבים של שדות [מצודת ציון, רד"ק]. הפרשנים מסכימים כי העם לא הסתפק במזבחות מרכזיים בתוך הערים, אלא בנה מזבחות רבים נוספים שהיו פזורים וגלויים לעין בכל רחבי השדות החקלאיים, ממש כמו ערימות אבנים מצויות [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. יש המביאים את מדרש חז"ל הממחיש את חומרת התופעה, ולפיו אחאב מלך ישראל העמיד עבודה זרה על כל תלם ותלם בארץ [אברבנאל]. לבסוף, מראה המזבחות הרבים הפזורים בשדות משמש גם כעדות אילמת לחורבן שבא על העם. המזבחות נותרו חרבים ונטושים לאחר הגלות, והם מוכיחים לעם את גודל חטאיהם שבעטיים נענשו [אברבנאל].