יצא לכם פעם לחשוב על מקום קדוש ומיוחד מאוד, שפתאום אנשים מתחילים להתנהג בו בצורה לא טובה? זה בדיוק מה שקרה בארץ ישראל בתקופת הנביא הושע. הנביא מספר על אזור בשם גלעד, שהאנשים בו התנהגו בצורה של אָוֶן, כלומר במרמה, בשוד ובמעשים רעים. העבודה הזרה שלהם מתוארת במילה שָׁוְא, כי זהו דבר שקרי, ריק וחסר כל תועלת. בגלל שאנשי גלעד היו הראשונים לחטוא ולהשתחוות לאלילים, הם גם היו הראשונים להיענש ולצאת לגלות.
ההתנהגות הזו לא נשארה רק בגלעד, אלא חצתה את נהר הירדן והגיעה למקום שנקרא גלגל. נאמר עליהם בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ, כי שם הם למדו מהשכנים שלהם והתחילו להקריב שוורים לאלילים. הדבר העצוב ביותר הוא שגלגל היה המקום הראשון שבו עם ישראל הקים את המשכן כשנכנס לארץ ישראל. במקום לשמור על המקום הזה קדוש וטהור, הם בחרו להפוך אותו למרכז של עבודה זרה.
החטא הזה התפשט כל כך, עד שהנביא מתאר שגַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי. העם לא הסתפק במזבח אחד או שניים בתוך הערים, אלא בנה המון מזבחות לאלילים בכל רחבי הארץ. המזבחות האלו היו פזורים וגלויים לעין בכל מקום, ממש כְּגַלִּים שזה ערימות של אבנים או עפר, שנמצאות על תַּלְמֵי האדמה, כלומר על הערוגות והחריצים שנוצרים כשחורשים את השָׂדָי, שזה השדות. בסופו של דבר, כשהעם נאלץ לעזוב את הארץ בגלל המעשים האלו, המזבחות הרבים נשארו נטושים והרוסים בשדות, כמו תזכורת אילמת ועצובה לטעויות הגדולות שהם עשו.