הושע, פרק י״ב, פסוק ט״ו

נסו לחשוב על חבר קרוב שמעניק לכם עזרה ותמיכה ללא הפסקה, אך במקום להודות לו, אתם בוחרים להתעלם ממנו, לזלזל בו ואפילו לפגוע באחרים. התחושה הקשה הזו עוזרת לנו להבין את מה שקרה לממלכת ישראל, שנקראת כאן אפרים. למרות כל החסדים והדברים הטובים שקיבלו מה', הם בחרו לעזוב את הדרך הנכונה, לעבוד עבודה זרה ולפגוע באנשים חפים מפשע. במעשים אלו העם הִכְעִיס את ה', והיה זה כעס של תַּמְרוּרִים, כלומר כעס מר, כבד וקשה מאוד. בגלל הפגיעה באחרים נאמר עליהם וְדָמָיו עָלָיו יִטּוֹשׁ, כלומר, האחריות על המעשים הרעים שלהם תישאר עליהם, וה' יטיל עליהם את העונש שהם ראויים לו. בסוף מוסבר כי וְחֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו. המילה אדוניו מכוונת לה', שהוא המלך והשליט. מכיוון שבני ישראל התנהגו בבושה, זלזלו בה' והחליפו אותו בפסלים כמו עגלי זהב, ה' ישיב להם באותה המידה ויעניש אותם על הבושה שגרמו.