הושע, פרק י״ב, פסוק ה׳

כדי להמחיש את חוסר ההיגיון שבהישענות עם ישראל על עמים זרים במקום על ה', הנביא מזכיר את כוחו העצום של יעקב אביהם. יעקב וַיָּשַׂר אֶל־מַלְאָךְ, כלומר נאבק בו ונעשה עליו מפקד, וַיֻּכָל לו בניצחון פלאי של בשר ודם על ישות רוחנית. בעקבות זאת המלאך בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן־לוֹ שישחרר אותו, שכן מלאכי ה' כפופים לרצון הצדיקים, והבטיח כי בֵּית־אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ כדי לאשר את הברכות יחד עמו. לחלופין, סיום הפסוק הוא קפיצה לימי הנביא, המזכיר שה' אמנם התגלה ליעקב בבית אל, אך כעת הוא מדבר עם הנביאים כדי להוכיח את העם על עבודת האלילים שהם מקיימים באותו מקום ממש.