הושע, פרק ט׳, פסוק ג׳

בני ישראל יגלו מאדמתם והיא תישאר שוממה, ולכן לֹא יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ ה'. גירוש זה הוא תוצאה של חטאיהם, ובפרט משום שטימאו את הארץ בעבודה זרה עד שהיא מקיאה אותם מתוכה. בעקבות החורבן העם יתפצל, וְשָׁב אֶפְרַיִם מִצְרַיִם כאשר חלק מן העם ינוסו לשם מפני פחד האויב והרעב, בניגוד להבטחה בתורה שלא לחזור לשם לעולם. החלק האחר יגלה, ושם וּבְאַשּׁוּר טָמֵא יֹאכֵלוּ. מזונם יהיה מאוס, והם ייאלצו לאכול בטומאה מכיוון שלא יוכלו לשמור על טהרת המזון בין הגויים, או כעונש מידה כנגד מידה על כך שהקדישו את תבואתם לאלילים בעודם בארץ ה'.