הושע, פרק ט׳, פסוק ד׳

עבודת הקורבנות נדחית לחלוטין על ידי ה' עקב חטאי העם, או לחלופין פוסקת כליל במציאות של גלות. החוטאים לֹא־יִסְּכוּ יין, כלומר לא ייצקו נסכים, וְלֹא יֶעֶרְבוּ־לוֹ זִבְחֵיהֶם, שכן מנחתם אינה נעימה ורצויה לפניו. הקורבנות נמשלים לכְּלֶחֶם אוֹנִים, מאכל אבלים טמא או מזון שהושג בעושק וגזל, ולכן כׇּל־אֹכְלָיו יִטַּמָּאוּ. מאחר שהקורבנות פסולים, נאמר כִּי־לַחְמָם לְנַפְשָׁם, כלומר בשר הזבח נועד רק לצורכם האישי ולמילוי כרסם, ועל כן הוא לֹא יָבוֹא בֵּית יְהֹוָה.