קרה לכם פעם שהגשתם מתנה חגיגית לחבר רגע אחרי שפגעתם בו, בלי לבקש סליחה בכלל? כנראה שהמתנה הזו לא ממש תשמח אותו. זה בדיוק המצב שמתואר כאן. העם המשיך לעשות מעשים רעים ולעבור על מצוות התורה, אבל במקביל ניסה להביא קורבנות לה'.
הנביא מסביר שה' לא מעוניין במתנות שמגיעות מתוך התנהגות רעה. המילים לֹא יִסְּכוּ מתארות מזיגה ושפיכה של יין שהיו מביאים לבית המקדש, והמילה יֶעֶרְבוּ פירושה משהו מתוק ונעים. ה' אומר שהיין והקורבנות שלהם בכלל לא מתוקים או רצויים לפניו.
הקורבנות נקראים כאן לֶחֶם, והם מתוארים כמו לחם אוֹנִים, כלומר אוכל שהושג בכוח, מתוך חטא וגזל. בגלל שהם הושגו בצורה כל כך לא הוגנת, הקורבנות האלה פסולים. לכן נאמר שהאוכל הזה הוא לְנַפְשָׁם, כלומר מיועד רק לעצמם ולצרכים האישיים שלהם כדי למלא את הבטן. מאחר שהקורבנות לא באים מלב נקי וטהור, אין להם שום מקום קדוש והם לֹא יָבוֹא בֵּית ה'.