הטרגדיה של יחסי ה' וישראל מגיעה לנקודת שבר במקום שבו החל הקשר ההיסטורי שלהם בארץ. העיר גלגל, שהייתה אמורה לסמל את חסד ה' ואת תחילת ההתנחלות, הפכה למוקד של חטא, מרידה וניתוק סופי.
הפרשנים מציגים שתי גישות מרכזיות להבנת הביטוי כׇּל־רָעָתָם בַּגִּלְגָּל. הגישה הראשונה מתמקדת בחטא העבודה הזרה. גלגל הייתה המקום הראשון שבו חנו בני ישראל לאחר חציית הירדן, ושם ראוי היה שיזכרו את חסדי ה' שהביאם לארץ [אבן עזרא]. אולם, מכיוון שהמשכן עמד שם בתחילה, ניצלו נביאי השקר את העבר הקדוש של המקום כדי לשכנע את העם שזהו מקום נבחר, והקימו בו במות לעבודה זרה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. חטאיהם שם לא הסתכמו רק בזנות רוחנית, אלא כללו גם שפיכות דמים ותועבות נוספות [מלבי"ם]. הגישה השנייה קושרת את הרעה בגלגל לחידוש המלוכה ולהמלכת שאול. עצם הבקשה למלך בבשר ודם היוותה מרידה ומאיסה במלכותו הישירה של ה' [רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
בעקבות חטאים אלו, ה' מכריז מִבֵּיתִי אֲגָרְשֵׁם. רוב הפרשנים מסבירים כי המילה "ביתי" היא כינוי לארץ ישראל שממנה יוגלו [אבן עזרא, מלבי"ם, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ], בעוד שיש מי שמפרש שהכוונה היא לעיר גלגל עצמה, מקום משכן ה' ההיסטורי [מצודת דוד]. הגירוש מתואר כפעולה מוחלטת: כשם שבעל מגרש אישה שסרחה מביתו ומונע ממנה מדור ומזונות [מלבי"ם], כך ה' יחריב את מקום עבודתו, עד שאפילו אם ירצו העם לשוב ולעבדו שם – לא יוכלו [רד"ק].
הקרע הופך לבלתי הפיך במילים לֹא אוֹסֵף אַהֲבָתָם. המילה אַהֲבָתָם משמשת כאן כפועל, ומשמעותה פשוטה: לאהוב אותם [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. ה' מצהיר כי לא יוסיף לאהוב את העם ולא יתפייס עמם, משום שאין תוחלת לתשובה. הסיבה לייאוש המוחלט משינוי טמונה בכך שכׇּל־שָׂרֵיהֶם סֹרְרִים – המנהיגים סרו מדרך הטוב ומרדו [מצודת ציון], והמילה אף נכתבת במקור בכתיב חסר ללא האות וי"ו [מנחת שי]. במקום שהשרים והמנהיגים יוכיחו את העם וידריכו אותו למוטב, הם עצמם אלו שמתעים אותו [רד"ק, מלבי"ם]. הכוונה כאן היא בראש ובראשונה למלכי ישראל שמלכו לאחר פילוג הממלכה, אשר כולם כאחד היו חוטאים, מורדים ורעים לה' מאוד [אברבנאל].