הטרגדיה של החטא מתבטאת בשבירת מעגל החיים הטבעי, שבו עמל ההורים עולה בתוהו ומלווה בהסתלקות ההשגחה.
החלק הראשון של הפסוק, כִּי אִם יְגַדְּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְשִׁכַּלְתִּים מֵאָדָם, מתאר כיצד כל הצער והטרחה שהשקיעו ההורים בהיריון ובלידה ירדו לטמיון [רש"י]. המילה וְשִׁכַּלְתִּים משמעותה מיתה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שגם אם הילדים יצליחו לשרוד את סכנות הלידה והינקות ויגדלו, הם ימותו בעודם נערים, בטרם יגיעו לגיל בגרות שבו ראוי לקרוא להם אדם [רד"ק, מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה שונה מציגה פן מוסרי חמור יותר, לפיו הבנים אינם נחשבים במדרגת אדם כלל, משום שנולדו בחטא ומתוך התבוללות וזנות, ולכן הם מאבדים את מעמדם האנושי [מלבי"ם].
החלק השני של הפסוק, כִּי גַם אוֹי לָהֶם בְּשׂוּרִי מֵהֶם, מעצים את הפורענות ומעביר את המוקד אל האבות עצמם [רש"י, מלבי"ם]. הפרשנים מסכימים כי המילה בְּשׂוּרִי נכתבת אמנם באות שי"ן שמאלית, אך נקראת ומתפרשת כאילו נכתבה באות סמ"ך, כלומר "בסורי" – מלשון הסרה והסתלקות. מכאן עולה כי לא זו בלבד שההורים יאבדו את ילדיהם, אלא שרעה וקללה יחולו על כל מעשיהם בעת שה' יסיר את השגחתו, יסתיר את פניו ויסתלק מהם עקב מעלליהם הרעים [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].