מונחי השמחה והקדושה של מעגל השנה הופכים בנבואה זו לשאלה נוקבת על עתיד של חורבן ואובדן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה במילים אלו תיאור אירוני ומצמרר של יום החורבן העתיד לבוא על העם. לפי כיוון זה, השאלה מַה תַּעֲשׂוּ נועדה לעורר מחשבה: איזו זכות תעמוד לכם כדי להינצל ביום שבו ישולם לכם גמולכם? [מצודת דוד]. המושג לְיוֹם מוֹעֵד אינו מתייחס לחג רגיל, אלא לזמן קבוע מראש לפורענות, שבו יתאספו ויוועדו האויבים כדי לעלות על ישראל [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
בהמשך לכך, וּלְיוֹם חַג ה' מתפרש כביטוי מושאל לטבח המוני. במקום זבחי הבהמות שהעם היה רגיל להקריב, ביום זה העם עצמו יהפוך לזבח ולקרבן שחיטה [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. הרד"ק מחדד את האירוניה המרה: כשם שבימי חג מתאספים לבית ה' להקרבת קרבנות, כך ה' מזמן את האויבים לביתו כדי להחריבו ולשפוך את דם העם כדם זבחים. על רקע זה, יש המציינים כי השימוש בשם ה', המייצג בדרך כלל את מידת הרחמים, בא ללמד על חומרת מעשי הרשעים, שבחטאיהם גורמים למידת הרחמים להתהפך למידת הדין והחורבן [חומת אנך].
מנגד, גישה אחרת מפרשת את הפסוק כפשוטו, כהמשך לתוכחה על אובדן השמחה הטבעית והדתית. לפי פירוש זה, הנביא שואל כיצד יוכל העם לחגוג את מועדיו לאחר שיאבד את כל מקורות השמחה שלו. לְיוֹם מוֹעֵד מכוון לימים הקבועים שבהם חגגו את השמחה החקלאית בעונות קציר החיטים והאסיף, אך ללא דגן ותירוש לא תהיה אפשרות לשמוח. במקביל, וּלְיוֹם חַג ה' מתייחס לימים המיוחדים שבהם היו מרבים להביא קרבנות שלמים ונסכים, אך משאלו יתבטלו, השאלה המהדהדת היא במה וכיצד יצליחו לחגוג [מלבי"ם].