הנביא מוסר גזירה קשה על עתיד העם, המבטאת נתק מוחלט בינם לבין ה׳ בעקבות חטאיהם, נתק שיוביל לעקירתם ממקומם.
המילים יִמְאָסֵם אֱלֹהַי אינן נאמרות כקללה, אלא כנבואה וכקביעת עובדה על מה שעתיד להתרחש [רש"י]. העובדה שהנביא משתמש בביטוי "אלוהי" מדגישה כי ה׳ הוא האלוהים שלו, אך כבר איננו האלוהים של העם, משום שהם סירבו לשמוע בקולו [אבן עזרא, רד"ק]. בשל סירוב זה, ה׳ ימאס בעם עצמו וישלח אותם מעל פניו [רד"ק, מלבי"ם].
כתוצאה מעונש זה, נגזר על העם וְיִהְיוּ נֹדְדִים בַּגּוֹיִם. הפרשנים מסכימים כי משמעות הדבר היא עקירה וגלות מוחלטת מארץ ישראל לארצות הגויים. העם צפוי לצאת לגלות ולהיות נע ונד בקרב האומות השונות והבבליים [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].