תארו לעצמכם שהשקעתם המון זמן ומאמץ במשהו שמאוד חשוב לכם, ולפתע הכול יורד לטמיון. זו תחושה קשה מאוד. כאן מתואר מצב עצוב שבו הורים טורחים, דואגים ומשקיעים המון כדי לגדל את הילדים שלהם, אבל בגלל המעשים הרעים של העם, כל המאמץ הזה לא מצליח. המילה וְשִׁכַּלְתִּים משמעותה שההורים יאבדו את ילדיהם. גם אם הילדים יצליחו לגדול ולעבור בשלום את שנות הילדות, הם לא יספיקו להפוך לאנשים בוגרים, ולכן כתוב מֵאָדָם מתוך כוונה שהם לא יגיעו לגיל שבו ראוי לקרוא להם "אדם" בוגר.
הצער הזה לא פוגע רק בילדים, אלא גם באבות ובאימהות עצמם. המילה בְּשׂוּרִי נכתבת אמנם באות שי"ן, אבל קוראים ומבינים אותה כאילו היא כתובה באות סמ"ך, כמו המילה "בסורי", מלשון הסרה והתרחקות. ה׳ בעצם מסביר שברגע שהוא יתרחק מהם ויסיר מהם את השמירה וההשגחה שלו בגלל ההתנהגות הרעה שלהם, יבואו עליהם צרות, כי בלי ההגנה של ה׳ אי אפשר באמת להיות בטוחים ולהצליח.