דברי הימים ב, פרק ט״ז, פסוק י׳

תארו לעצמכם שאתם מנסים להעיר למישהו על משהו לא טוב שהוא עשה, ובמקום להקשיב הוא ממש כועס עליכם. זה בדיוק מה שקרה למלך אסא. אחרי הרבה שנים של מלוכה טובה, מגיע אליו נביא שנקרא כאן הָרֹאֶה ואומר לו מילות ביקורת. המלך הרגיש שהנביא לא מדבר אליו בכבוד, ולכן הוא כועס מאוד. מרוב כעס, הוא לוקח את הנביא ומכניס אותו אל בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת, שזהו בעצם בית סוהר. המילים כִּי בְזַעַף עִמּוֹ עַל זֹאת מתארות עד כמה הכעס של המלך על דברי הנביא היה עצום. הכעס הזה לא נעצר רק בנביא, אלא עבר גם אל האנשים. המילה וַיְרַצֵּץ מתארת שהמלך התחיל להכביד וללחוץ על חלק מהעם, כנראה בגלל שהם הסכימו עם הנביא וחשבו שלא הגיע לו להיכנס לבית הסוהר. בסופו של דבר, בגלל שאסא התנהג כך ולא סמך על ה', הוא נענש. מכיוון שבזמן המלחמה הוא סמך על בני אדם במקום להאמין שה' יעזור לו לעמוד על הרגליים בעצמו, הוא חלה בסוף חייו במחלה ברגליים. למרבה הצער, גם כשהוא היה חולה, הוא סמך רק על הרופאים ולא ביקש עזרה מה'.