תארו לעצמכם שתי ממלכות שכנות שממש לא מסתדרות, ופתאום מלך אחד מחליט לנעול לגמרי את המעבר ביניהן כדי שאף אחד לא יוכל לחצות. זה בדיוק מה שקרה בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה. בעשא, מלך ישראל, שם לב שהרבה מאוד אנשים מהממלכה שלו עוזבים ובורחים אל ממלכת יהודה, שבה שלט המלך אסא. כדי לעצור את הבריחה הזו, בעשא עָלָה לכיוון יהודה, אבל הוא לא פתח במלחמה. הוא עצר בגבול ווַיִּבֶן, כלומר ביצר וחיזק, אֶת־הָרָמָה, שהייתה עיר גבול ששלטה על הדרכים הראשיות. המטרה שלו הייתה לְבִלְתִּי תֵּת יוֹצֵא וָבָא, כלומר לחסום את הדרכים ולמנוע מאנשים לעבור בחופשיות.
הזמן שבו כל זה קרה מתואר במילים בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ לְמַלְכוּת אָסָא. האמת היא שאסא לא היה מלך כל כך הרבה זמן. המספר שלושים ושש לא סופר את שנות המלכות שלו, אלא את השנים שעברו מאז שהממלכה הגדולה של עם ישראל התפצלה לשתיים. יש כאן עניין מיוחד: בדיוק בשנה הזו, הממלכות היו אמורות לחזור ולהיות שוב ממלכה אחת מאוחדת. אבל בגלל שהמלך אסא בחר לבקש עזרה ממלך זר במקום לבטוח בה׳, ההזדמנות המיוחדת הזו הוחמצה והממלכה נשארה מפוצלת.