יצא לכם פעם לדמיין איך זה לחיות במדינה שבה במשך שנים ארוכות אין שום קרבות, והכל פשוט רגוע ושקט? זה בדיוק מה שקרה בממלכת יהודה. אחרי ניצחונות גדולים, העם זכה לתקופה ארוכה של שלווה. כאשר נאמר שוּמִלְחָמָה לא הייתה, הכוונה היא בעיקר שלא פרצה מלחמה פנימית ועצובה בין האחים, כלומר בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל.
השקט הזה נמשך עַד שְׁנַת־שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ לְמַלְכוּת אָסָא. אבל רגע, יש כאן חידה היסטורית קטנה. אם נבדוק נגלה שמלך ישראל שמוזכר מיד אחר כך, מת הרבה לפני השנה השלושים וחמש של המלך אסא. אז איך המספרים מסתדרים? התשובה הפשוטה היא שהספירה לא מתחילה מהיום שבו אסא עצמו הפך למלך, אלא מהיום שבו הממלכה הגדולה התפצלה לשתיים בימי רחבעם. אם מחברים את כל שנות המלוכה של המלכים מאז הפיצול ועד לאותו זמן, מגיעים בדיוק לשלושים וחמש שנים. בעצם, מדובר בשנה החמש עשרה למלכותו האישית של אסא, שנה שבה הארץ נחה ונהנתה מביטחון.